<h1>ראבי"ה סימן תקמ"ט</h1>
<h2>דף כא:</h2>
[ורוח נסע] מאת ה' וינח בלב האיש הלזה רבי אברהם בן אברהם אבינו. ויהי כנוח עליו הרוח ויקרב אל מלאכת ה' לדרוש השם וללמוד ספר ולשון הקודש, ויגר עמנו ימים רבים ויהי איש תם וישר יושב אהלים. ויהי היום ומצאתיו אני אשר על החתום יושב ומעתיק ספר החומש מספר פסול של גלחים, ואומרה אליו מה זה בידך, ויען ויאמר אלי אני יודע לשון גלחים ואיני יודע לשון הקודש והנה הוא לי כמו פירוש, ואף כי חכמי (ק)שפיר"א השאילוני ספרי גלחים להעתיק ולא מיחו בידי ואם רע בעיניך אשובה לי ולא אוסיף. ואען אליו דע כי רע עלי המעשה. ויבקש ממני לכתוב לו אל רבותי שבשפיר"א אולי ימצאו לו היתר. וידעתי כי כונתו לשמים וילדות היתה בי והעזתי פני ברבותי אולי משגה היא. דגרסינן בפרק קמא דמגילה אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון וכו' רבן שמעון בן גמליאל אומר אף ספרים לא התירו [שיכתבו אלא יונית. פירוש] אלא לשון יוונית וכתב יונית או כתב אשורית ולשון הקדש, אבל כתב אחר ולשון אחר אסור, הרי שאסור לכתוב. ובפרק כל כתבי [קט"ו ע"א] משמע שאסור לקרות בשאר לשונות אפילו כתובים בכתב אשורית, וכל שכן בכתב אחר, דגרסינן איתמר היו כתובים תרגום בכל לשון רב הונא אמר אין מצילין רב חסדא אמר מצילין וכו' כי פליגי אליבא דמאן דאמר לא נתנו לקרות בהם. פירוש דהיינו רבן שמעון בן גמליאל דאמר לא התירו אלא יונית. ואסיקנא תנאי היא עד מעשה באבא חלפתא שהלך אצל רבן גמליאל ובידו ספר איוב תרגום והיה קורא בו וכו' עד וצוה עליו וגנזהו, אלמא שאר לשונות אפילו כתב בכתבי הקודש אסור לקרות בו. ומה שאנו קורין בתרגום חומש ונביאים סמכינן אההיא דמגילה [ג' ע"א] שאמרוהו יונתן ואונקלוס, ודוקא שכשהם כתובים כתב אשורית או יונית. ורבינו שלמה כתב בתחלת פרק כל כתבי אם אמרום יונתן ואונקלוס לא כתבום. ונראה לי עוד ראיה מדאמר רב חסדא בסנהדרין [כ"א ע"ב] והניחו להדיוטות כתב עברי ולשון ארמי, והוא תרגום, ואנו כמו הדיוטות והתירו לנו תרגום. וצריך עיון אי רב חסדא פליג אפסק דמגילה דפסק רבי יוחנן כרבן שמעון בן גמליאל. ונראה לי שכתב גלחים או שאר כתב לבד מאשורית ויונית אם כתבם ישראל בשבת פטור מן התורה, דאינה חשובה כתיבה ואינה מלאכה. ואף על פי שפירש רבינו שלמה בפרק הבונה [ק"ג ע"א] הכותב שתי אותיות בכל לשון חייב בגופן של כל אומה, ליתא, דבירושלמי [שבת פי"ב ה"ג] גרסינן מהו בכל לשון אל"ף אלפא בי"ת בית"א, והוא לשון יונית ומשמע אומר בגופן שלנו או בגופן של יונית. ואף על פי כן רפיא בידי לפרש בגופן שלנו, שהרי באלפ"א בית"א יש ארבעה אותיות. והיינו דאמרינן [גיטין ח' ע"ב] כותבין עליו אונו אפילו בשבת וכו' אומר לגוי ועושה בגופן שלהן, שאין בו אלא שבות דרבנן, שלא גזרו על גופן שלהן אטו גופן דידן דאסור, ואין מפרשים לחכמים והמעט רב למשכיל, אבל בגופן שלנו זהו שבות שיש בו מעשה דאורייתא. עוד זאת הגיד לי כי מנעוהו להתפלל במקום שליח ציבור בווירצבורג. ונראה לי דצללו במים אדירים והעלו חרס בידם, דאף על גב דתנן במסכת בכורים [פ"א מ"ד] אלו מביאין ולא קורין (וכו') הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר [נשבע ה'] לאבותינו וכו' כשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל וכשהוא בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכם, מיהו בגמרא ירושלמי בסוף דהנך מתניתין תני בשם רבי יהודה גר עצמו מביא וקורא מה טעם כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם מכאן ואילך אתה אב לכל הגוים אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי יודה [אתא עובדא קומיה דרבי אבהו] והורה כרבי יודה. והואיל שהאמוראים פוסקים כרבי יהודה ודלא כמתניתין, ותו מעשה רב, קיימא לן כוותיה. והוא הכריחוני לחוות דעתי, וכן עשיתי. ויש שדוחין ואומרים שיש ירושלמי שכתוב בו תני בשם רבי חייא וכו' עד הלכה כרבי יהודה, ואומר דאדרבי יהודה דתוספתא דבכורים, דקא אמר רבי יהודה התם דבני קיני מביאין וקורין, קאי. וליתא, שכיון שבירושלמי לא הוזכרה הברייתא אין דרך לפסוק על מה שלא הביא, ואף כי בירושלמי ישן בשפירא [נמצא תני בשם רבי יודה וכו' עד הלכה כרבי יודה. וכן הסכימו רבותי שבשפירא] בזה כדברי. ובתוספתא תניא רבי יהודה אומר כל הגרים מביאין ולא קורין בני קיני מביאין וקורין שנאמר [במדבר י'] והיה כי תלך עמנו וגו', ותרי תנאי אליבא דרבי יהודה, אי לא קאי בירושלמי על בני קיני. ועוד יש שמתירין לו לקרות בכתב גלחים משום עת לעשות לה' הפרו תורתיך, כענין תרגום ותורה שבעל פה דכתבינן, וליתא. אבי מורי.
